לקחת לחיים חדשים

אתמול הייתה אצלי בחורה מדהימה. היא אמא לשני ילדים, כבר התגרשה, והאבא הפסיק לשלם מזונות כבר תקופה ארוכה. כל פעם הוא אומר לה שיהיה בסדר, והוא ישלם, ומושך אותה עוד ועוד. היא בקונפליקט. מצד אחד היא תמימה  ומאמינה לו. מצד שני, היא חייבת את המזונות. החוב כבר הגיע לקרוב למאה אלף ש"ח.

לא זה הסיפור......

אותה גברת באה לבדוק איתי האם אני יכול לקחת את התיק לטיפולי וכמה זה יעלה. נתתי לה הצעת שכר טרחה והיא כמעט נפלה מהכיסא. וזה בסדר.....לא כל אחד יכול לעמוד בשכר טרחה שאנחנו גובים ויש עורכי דין זולים יותר והיא גם יכולה לעשות חלק מהדברים בעצמה.

היא שאלה (במטרה להוזיל  עלויות) האם יש אפשרות שמי מצוות המשרד יסייע לה במילוי טפסים שהיא תצטרך להגיש להוצאה לפועל.  פה טופס שם טופס.

והינה אני מגיע לעיקר.


האהבה הגדולה ביותר שלנו היא לקחת את היקרים לנו מהמקום הנמוך בו הם נמצאים אל עבר "חיים חדשים". בשביל לראות את היקרים לנו במקום אחר אנחנו הופכים עולמות, אנחנו נלחמים, אנחנו מגישים תביעות, ערעורים, מנהלים משא ומתן משקיעים בהכנות לדיון , משתלמים ולומדים, ועושים כל הנדרש ואף מעבר לכך.  מה שמניע אותנו היא הידיעה שבעתיד, הלקוח שלנו יהיה בחיים חדשים, מאושר, במקום יציב ובטוח.

זו הסיבה שאני לא מקבל למשרד כל מיני דברים  שאין בהם תהליך. אני חייב לראות תהליך, אני חייב להיות שותף להתרוממות של הלקוח, זה מה שממריץ אותי לקום בבוקר, זה מה שנותן את הדרייב לצוות המשרד לתת את הנשמה שלנו.

התודה מהלקוחות, ההערכה שלהם, העובדה שהם עומדים על קרקע יציבה ובטוחה, העובדה כי הילדים נמצאים במקום יציב, העובדה שהלקוחות יכולים להתקיים בכבוד והם מאושרים זה מה שמעניין אותנו.

אין לנו עניין בעשייה שהיא לא בתוך תהליך, ולכן הסברתי שאין באפשרותי לסייע באופן זה שאותה גברת ביקשה.




עשו מה שאתם אוהבים ותיגעו בשמיים. 

על נקמה, פרספקטיבה, נחישות וגירושין

החלטתם, או שנכפה עליכם, להיכנס אל תוך עולם הגירושין. שכרתם שירותיו של עו"ד, או שהחלטתם להתנהל לבד (דבר שאינו מומלץ כלל ועיקר). הגשתם כתבי תביעה, הגשתם כתבי הגנה, מכאן "העגלה" מתחילה לנסוע, הדרך ארוכה, והינה מעט "צדה" לדרך.

התחייבו כלפי עצמכם כי במסגרת הליכי הגירושין לא תחפשו לנקום בצד שכנגד

הבינו כי אין כל דרך (במיוחד בשיטת המשפט הישראלית) לפצות על כל השנים שבהן נגרמה לכם עוגמת נפש. אף אחד בעולם לא יכול לפצות אתכם על הנתינה שלכם, על ההקרבה שלכם, על האכפתיות, האהבה והמסירות שלכם, אשר לא זכו להערכה הראויה של הצד השני. זכרו כי הליכי פירוק התא המשפחתי דומים מאד להליכי פירוק חברה.   מדובר בעסקה (אשר כמעט כולה) בעלת אספקטים כלכליים. אם תנתבו את האנרגיות שלכם לנקמה לא תהיו חדים, לא תהיו ערניים, לא תזהו הזדמנויות "עסקיות" טובות, התהליך יתארך ויתמשך וכל הצדדים הנוגעים בדבר ייפגעו.

 

התחייבו כלפי עצמכם כי לא תפסיקו לחיות

קחו לכם עו"ד, תנו לו לנהל את עניינכם (בכפוף לעצות שנתתי קודם לכן), ומלבד הדברים ההכרחיים אל תתעסקו בעניין זה. המשיכו לצאת, המשיכו לבלות, הגבירו את פגישותיכם עם חברים, עשו הרבה כושר, הירשמו לחוג, השקיעו במקום העבודה, בקרו אצל פסיכולוג. הטעם לכל אלה הוא פשוט: התהליך ארוך ומתיש; אם תתעסקו בהליכי הגירושין שעה שעה ויום יום, עד מהרה תיוותרו באפיסת כוחות. העיסוק המחשבתי בפירוק התא המשפחתי, בסיבותיו ובהשלכותיו, על כל הפחדים הכרוכים בכך, יתיש אתכם ויביא לידי כך שתתעייפו באמצע הדרך, ומכאן ועד ויתורים בלתי רציונליים ובלתי הכרחיים, הדרך קצרה ביותר. אתם זקוקים לאנרגיות ולכוחות וכל עיסוק בדבר שאינו קשור להליכים בו אתם נמצאים יחזק אתכם.

"עקרון ההבשלה"

מתוך עיסוקי במאות תיקים גיליתי כי עקרון ההבשלה הוא חלק אינהרנטי מאותו תהליך ארוך וממושך, וחייבים להיות מודעים לו. את הזוגות העומדים לפתחם של הליכי גירושין ניתן לחלק לשניים.

קיימים זוגות רבים שאינם מאושרים, ברור להם כי פניהם לגירושין, הם אינם מצליחים להידבר ביניהם וכל אחד מהם מחכה שהצד השני יעשה את המהלך הראשון, והם כבר ילכו בעקבותיו. עקרון ההבשלה כמעט שאינו רלוונטי לזוגות אלה מכיוון ששניהם מוכנים לפרק את התא המשפחתי לאלתר.

בניגוד לאלה, יש זוגות רבים אחרים שלאחד מבני הזוג יש מחשבות, מזה זמן רב, על גירושין כי לא טוב לו, הוא סובל, הוא אינו מאושר, הוא רוצה להתגרש; הצד השני, מאידך, יכול להמשיך ולחיות באותה מערכת יחסים פגומה וקלוקלת עוד שנים רבות.

באשר לאותו בן זוג, אשר במשך חודשים או שנים כבר אינו מסופק ממערכת, ואשר החליט לעשות מעשה, הרי שהחלטה להתגרש היא טבעית, היא התבשלה אצלו כבר זמן רב והוא מוכן ורוצה להוציא את רצונותיו מהכח אל הפועל.

בן הזוג הבשל, על מנת לקדם את ענייניו, עוסק כבר חודשים בבדיקה, בהתייעצויות, במחקר ובהתלבטויות, וכאשר הוא מחליט לעשות מעשה הוא כבר, לרוב, בשל לפרק את התא המשפחתי, ומבקש כי הדבר הלא נעים הזה ייעשה כמה שיותר מהר.

מאידך, אותו בן הזוג שהיה יכול להמשיך ולחיות באותה מערכת יחסים קלוקלת, ברגע שהוא מקבל את כתבי התביעה, הרי שעולמו חרב עליו. אמנם, ידוע לו כי חיי הנישואין לא היו סוגים בשושנים אבל  ל ה ת ג ר ש ?! מה פתאום. אותו בן זוג מתחיל לעבור תהליך של הבשלה רק עם פתיחת ההליכים נגדו, ורק כאשר הוא יהיה בשל, ניתן יהיה להתקדם לעבר גירושין.

זכרו, כאשר מולכם בן זוג שאינו בשל לגירושין, הוא יאבק על כל דבר: על הילדים, על המזונות, על הרכוש; הוא יסרב להתגרש, והכל יצטרך להתבצע "בכח" ובדרך הארוכה (דהיינו, באמצעות החלטות שיפוטיות בלבד, בלא כל יכולת להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט).

כאן חשוב לזכור את הדבר הבא. אם אותו צד (הבשל), שפתח בהליכים המשפטיים, לא יהיה נחוש דיו, יהיה פתוח למניפולציות רגשיות וישדר אותות של חוסר ודאות ושל היעדר נחישות, כי אז, הצד השני (הלא בשל) יחשוב כי יש תקווה, יש מקום לשיפור (וכי עם עוד קצת לחץ מצידו בן הזוג שפתח בהליכים, ושחפץ לפרק את התא המשפחתי, יחזור בו והכל ישוב על מקומו באופן כזה או אחר) ותחילת תהליך ההבשלה תידחה אצלו לפרק זמן נוסף. בעצם, אני מבקש לומר כי רק אם בן הזוג אשר הרים את הדגל ופתח בהליכים, ישדר נחישות ורצון עז לפרק את התא המשפחתי, ולא יותיר ספקות בליבו של הצד השני, אז, ורק אז, הצד השני (הלא בשל) יבין כי אין מקום לשקם את חיי הנישואין, ותהליך ההבשלה יתחיל להתרחשיוצר ומקדם את תהליך ההבשלה אצל בן הזוג, תהליך שהוא חייב לעוברו על מנת שניתן יהיה להתקדם.

בקרבו.

אחת התובנות שעליכם לזכור היא שכל עוד אחד הצדדים אינו בשל דיו לגירושין, הם לא יתבצעו או שיתעכבו מאד. רק אם שני הצדדים בשלים ניתן יהיה להתקדם. בוודאי ובוודאי שניהול הליכים בפרק זמן כה רב 

העצה שלי, בסיכום הדברים, היא לשדר נחישות שאינה מותירה כל ספק באשר לסיום חיי הנישואין, שכן כל ספק, ולו הקל שבקלים, מעכב את תחילתו של תהליך ההבשלה.

. .

.

מספיק עם הסובלנות כלפי אלימות במשפחה ומספיק עם סכומי הפיצוי המגוכחים !

הוכחנו לבית המשפט שהבעל קיבל מכות מאישתו אשר גרמו לו לחתכים וחבורות. בית המשפט האמין לבעל, ודחה את הכחשתה של האישה. בית המשפט פסק פיצוי בגובה של 500 ש"ח. 500 ש"ח אפילו לא מחזירים את האגרה אשר שולמה בתביעה הנזיקית שהגיש הבעל כנגד אישתו שתקפה אותו, שלא לדבר על שכר הטרחה שהוא שילם.

במקרה אחר אישה, השפילה את בעלה בפני כל בני משפחתה, כאשר דיברה על העדר יכולתו של הבעל לתפקד מינית בפני כל בני משפחתה. בית המשפט האמין לבעל, וחייב את האישה ב - 1000 ש"ח פיצוי בגין כך שהעליבה את בעלה בפרהסיה.

מה אנחנו למדים מכך ?

אנחנו למדים שמותר לפגוע, מותר להעליב, וגם אם יוכח שזה מה שעשינו הרי ה"קנס" / "העונש" הוא עלוב וקטן ושווה לקחת את הסיכון. זה המסר שפסקי דין שכאלה מעבירים.

לאחרונה, התחלתי לראות את האור לכאורה. מדובר באישה ושתי בנות שסבלו התעללות מצד הבעל / האבא. הוכחנו לבית המשפט כי ההתעללות נמשכה על פני כמה שנים, הוכחנו שהאלימות הייתה מגוונות לרבות התעללות פיזית כמו גם נפשית. בית המשפט, בתום חמש שנים של דיונים חייב את הבעל / הבעל בפיצוי של 70,000 ש"ח על כל מה שעשה, ומאחר ומדובר בפגיעה בבני משפחה (מערכת יחסים של קירבה ואמון) הוא הכפיל את הסכום ל - 140,000 ש"ח.

מצד אחד רואים כאן את האור. בית המשפט לא מוכן להשלים עם אלימות בתוך המשפחה, ומאחר ומדובר בבני משפחה הוא מטיל חובת פיצויים מוגברת ומכפיל את הפיצוי.

מצד שני, הסכום אשר נפסק הוא נמוך מאד. אין בסכום זה כדי להתחיל ולפצות על מכות עם חגורה, על שבירת צלעות, על השפלות ועל כפיית יחסי מין. .

מה דעתכם ?