היא נכנסה אלי למשרד, כולה צוהלת ומלאת חיים, אנרגטית, סקסית, מבושמת מאופרת, היא מדברת עם כולם, כולם מדברים איתה, היא מוכרת מאד בתחום העיסוק שלה, שם דבר הייתי אומר, מזמינה מהמזכירה קפה, שופעת ביטחון עצמי וכריזמה.
"חקרתי עליך" היא פותחת ואומרת. "אני כבר חודש ימים עורכת בדיקות וחקירות, שואלת, מתעניינת, קוראת, מדברת עם חברים, וכולם אמרו לי. "גשי לגיל שחף".
נשארתי מאד ענייני. לא אוהב לגלוש (לפחות לא בהתחלה) לעניינים אישיים לרבות ענייני המוניטין האישי שלי גם אם זה נורא מסקרן וגם אם זה מחמיא לי מאד. מדובר בפגישת ייעוץ ראשונה, ואני כולי ממוקד באדם שיושב מולי, בצרכים שלו, בסיפור שלו, ברצונות שלו, הרי בסופו של יום הוא בא בשביל שאני אוכל לעזור לו, והזמן יקר והמלאכה מרובה.
היא סיפרה על הווילה בארסוף, על הג'יפ, על הנסיעות לחו"ל, על הסקס המדהים עם בעלה (??) על המוניטין שיש לעסק שלהם. היא סיפרה כמה היא אוהבת אותו, כמה היא כרוכה אחריו, ועל כך שיש ביניהם פער של 25 שנים. היא סיפרה וסיפרה וסיפרה, אבל בעצם לא סיפרה שום דבר. היא התרגלה לדבר על כל הדברים החיצוניים. היא התרגלה לדבר על כמה הכל נפלא. היא התרגלה לספר רק צד אחד של הסיפור, הצד שלא באמת הופך אותה לאישה מאושרת.
שתקתי ומהשתיקה שלי היא ההיא כבר הבינה שעלי זה לא יעבוד. שכאן, בפגישה עימי, היא באה להתמודד עם הדבר האמיתי. ההצגות שלה הן לא לפגישה הזאת. ההצגות האלה טובות אולי לארוחת בוקר במלון וולדוף אסטוריה במנהטן עם החברות שלה, אבל לא לפגישה איתי.
עכשיו הגיע תורי. התחלקתי לחקור, התחלתי לחטט, התחלתי לנסות להבין כיצד מתנהלים החיים שלה באמת מעבר לכל המסכות שהיא בנתה לעצמה ומעבר להרי הכסף שעוטפים אותה. נכנסתי לה פנימה אל תוך הזוגיות, אל חיי היום יום, אל שאלות של אושר והגשמה, שאלות על שאיפות ויעדים, ושם כבר הגענו אל מקומות לא פשוטים.
בין הייתר היא חשפה בפני כי אין לה כלל שליטה על הכסף. היא אומנם עובדת בעסק (הרשום על שמו), היא בקשר עם הלקוחות, היא מביאה את העבודה, היא קוצרת את התהילה, היא המנוע...... והוא.... הוא לא עושה שום דבר, אלא רק גובה את התשלומים. היא תלויה בו באופן מוחלט. כל הנכסים רשומים על שמו, חשבונות הבנק על שמו. היא מספרת לי על אמון, ואני אומר תמימות. היא אומרת לי שהיא סמכה עליו, ואני אומר לה שהוא ניצל את זה. היא סיפרה על הקללות, על ההשפלות, על התפרצויות הזעם, על כך שאין שיחה, אין הקשבה, אין חברות. היא אמרה שהיא רוצה חיים חדשים ומוכנה לשים על זה הרבה מאד כסף וצריך מלחמה קשה איתו כי הוא כל הזמן מאיים שהוא יוציא אותה בלי כלום. ואני הבטחתי לה שאעזור לה.
הגיעה העת לסיים את הפגישה. פגישת הייעוץ הבאה כבר המתינה בחוץ ואני משתדל להקפיד על זמנים. היא כבר חדלה להתייפח ולבכות, והוציאה מראה קטנה והחלה לנקות את הפנים מכל האיפור שנמרח בעקבות הדמעות הרבות שזלגו.
כמה זה יעלה ? היא שאלה.
אמרתי לה, זה לא לעכשיו. זה לא לשלב הזה. אי אפשר להתחיל לחשוב בכלל על נקיטת הליכים משפטיים לפני שאני מרגיש שאת בשלה לחלוטין. הסברתי שהדרך היא דרך לא פשוטה וניכנס אליה רק כאשר היא תהיה בשלה ורק כאשר היא תהיה נחושה.
המשכתי ואמרתי שלא יכול להיות שהיא תגיד לי (ובעצם לעצמה) כמה שהיא אוהבת אותו וכמה שהסקס מדהים ומצד שני היא מספרת לי כמה הוא מסרס אותה וכמה הוא מנצל אותה ופוגע בה.
היא אמרה לי "אני מאוכזבת. חשבתי שיוצאים לדרך היום". ואני הסתכלתי עליה ואמרתי לה, "אנחנו נצא לדרך, אבל לא היום. קודם תתחזקי, קודם תזקקי את הרצונות שלך, קודם תתמלאי בנחישות, ורק אז אנחנו נצא לדרך. אני לא יוצא לקרב בלי חיילים חדורי מוטיבציה ונחושים".
היא לקחה את מספר הטלפון של היועצת שנתתי לה.
אחרי חודש וחצי היא חזרה שוב.
היא אמרה לי: "אתה גאון, אני נחושה יותר מתמיד, עברתי שניים עשר מפגשים עם היועצת המדהימה ששלחת אותי אליה, הערפל התפוגג, אני מוכנה, בוא נצא לדרך, מגיע לי חיים חדשים".
ואני....ראיתי מולי כבר אישה אחרת, אישה בלי מסכות, אישה שמה שחשוב לה כעת זה לא מה חושבים עליה אלא איך יראה העתיד שלה.
עכשיו, כאשר היא התמלאה בכוחות ואנרגיות, יש עם מי לעבוד, יש עם מי לצאת לדרך לא פשוטה של הליכי גירושין מורכבים, ואני כולי חדור מוטיבציה לקחת אותה לחיים חדשים.
גיל.
"חקרתי עליך" היא פותחת ואומרת. "אני כבר חודש ימים עורכת בדיקות וחקירות, שואלת, מתעניינת, קוראת, מדברת עם חברים, וכולם אמרו לי. "גשי לגיל שחף".
נשארתי מאד ענייני. לא אוהב לגלוש (לפחות לא בהתחלה) לעניינים אישיים לרבות ענייני המוניטין האישי שלי גם אם זה נורא מסקרן וגם אם זה מחמיא לי מאד. מדובר בפגישת ייעוץ ראשונה, ואני כולי ממוקד באדם שיושב מולי, בצרכים שלו, בסיפור שלו, ברצונות שלו, הרי בסופו של יום הוא בא בשביל שאני אוכל לעזור לו, והזמן יקר והמלאכה מרובה.
היא סיפרה על הווילה בארסוף, על הג'יפ, על הנסיעות לחו"ל, על הסקס המדהים עם בעלה (??) על המוניטין שיש לעסק שלהם. היא סיפרה כמה היא אוהבת אותו, כמה היא כרוכה אחריו, ועל כך שיש ביניהם פער של 25 שנים. היא סיפרה וסיפרה וסיפרה, אבל בעצם לא סיפרה שום דבר. היא התרגלה לדבר על כל הדברים החיצוניים. היא התרגלה לדבר על כמה הכל נפלא. היא התרגלה לספר רק צד אחד של הסיפור, הצד שלא באמת הופך אותה לאישה מאושרת.
שתקתי ומהשתיקה שלי היא ההיא כבר הבינה שעלי זה לא יעבוד. שכאן, בפגישה עימי, היא באה להתמודד עם הדבר האמיתי. ההצגות שלה הן לא לפגישה הזאת. ההצגות האלה טובות אולי לארוחת בוקר במלון וולדוף אסטוריה במנהטן עם החברות שלה, אבל לא לפגישה איתי.
עכשיו הגיע תורי. התחלקתי לחקור, התחלתי לחטט, התחלתי לנסות להבין כיצד מתנהלים החיים שלה באמת מעבר לכל המסכות שהיא בנתה לעצמה ומעבר להרי הכסף שעוטפים אותה. נכנסתי לה פנימה אל תוך הזוגיות, אל חיי היום יום, אל שאלות של אושר והגשמה, שאלות על שאיפות ויעדים, ושם כבר הגענו אל מקומות לא פשוטים.
בין הייתר היא חשפה בפני כי אין לה כלל שליטה על הכסף. היא אומנם עובדת בעסק (הרשום על שמו), היא בקשר עם הלקוחות, היא מביאה את העבודה, היא קוצרת את התהילה, היא המנוע...... והוא.... הוא לא עושה שום דבר, אלא רק גובה את התשלומים. היא תלויה בו באופן מוחלט. כל הנכסים רשומים על שמו, חשבונות הבנק על שמו. היא מספרת לי על אמון, ואני אומר תמימות. היא אומרת לי שהיא סמכה עליו, ואני אומר לה שהוא ניצל את זה. היא סיפרה על הקללות, על ההשפלות, על התפרצויות הזעם, על כך שאין שיחה, אין הקשבה, אין חברות. היא אמרה שהיא רוצה חיים חדשים ומוכנה לשים על זה הרבה מאד כסף וצריך מלחמה קשה איתו כי הוא כל הזמן מאיים שהוא יוציא אותה בלי כלום. ואני הבטחתי לה שאעזור לה.
הגיעה העת לסיים את הפגישה. פגישת הייעוץ הבאה כבר המתינה בחוץ ואני משתדל להקפיד על זמנים. היא כבר חדלה להתייפח ולבכות, והוציאה מראה קטנה והחלה לנקות את הפנים מכל האיפור שנמרח בעקבות הדמעות הרבות שזלגו.
כמה זה יעלה ? היא שאלה.
אמרתי לה, זה לא לעכשיו. זה לא לשלב הזה. אי אפשר להתחיל לחשוב בכלל על נקיטת הליכים משפטיים לפני שאני מרגיש שאת בשלה לחלוטין. הסברתי שהדרך היא דרך לא פשוטה וניכנס אליה רק כאשר היא תהיה בשלה ורק כאשר היא תהיה נחושה.
המשכתי ואמרתי שלא יכול להיות שהיא תגיד לי (ובעצם לעצמה) כמה שהיא אוהבת אותו וכמה שהסקס מדהים ומצד שני היא מספרת לי כמה הוא מסרס אותה וכמה הוא מנצל אותה ופוגע בה.
היא אמרה לי "אני מאוכזבת. חשבתי שיוצאים לדרך היום". ואני הסתכלתי עליה ואמרתי לה, "אנחנו נצא לדרך, אבל לא היום. קודם תתחזקי, קודם תזקקי את הרצונות שלך, קודם תתמלאי בנחישות, ורק אז אנחנו נצא לדרך. אני לא יוצא לקרב בלי חיילים חדורי מוטיבציה ונחושים".
היא לקחה את מספר הטלפון של היועצת שנתתי לה.
אחרי חודש וחצי היא חזרה שוב.
היא אמרה לי: "אתה גאון, אני נחושה יותר מתמיד, עברתי שניים עשר מפגשים עם היועצת המדהימה ששלחת אותי אליה, הערפל התפוגג, אני מוכנה, בוא נצא לדרך, מגיע לי חיים חדשים".
ואני....ראיתי מולי כבר אישה אחרת, אישה בלי מסכות, אישה שמה שחשוב לה כעת זה לא מה חושבים עליה אלא איך יראה העתיד שלה.
עכשיו, כאשר היא התמלאה בכוחות ואנרגיות, יש עם מי לעבוד, יש עם מי לצאת לדרך לא פשוטה של הליכי גירושין מורכבים, ואני כולי חדור מוטיבציה לקחת אותה לחיים חדשים.
גיל.
