היא בת 45, יפיפייה, חיה עם בן זוג כבר 18 שנים. לא נשואים. ידועים בציבור. הילדים גדלו. יש לה זמן, הבית התרוקן, והיא נשארה איתו. "אני כבר לא יכולה לסבול אותו".
"הוא אלים" שאלתי ? "הוא לא מפרנס" ? "הוא בוגד" ? "מה השתנה שאת כבר לא יכולה לסבול אותו" התעקשתי להבין.
""הוא שואל יותר מידי שאלות" היא אמרה. "הוא לא נותן לי מנוחה, הוא לא מפרגן, הוא מכבה אותי", כאשר הדמעות חונקות אותה.
אמרתי לה - תבכי, זה משחרר....היא בכתה.
שמעתי אותה ארוכות, הסתכלי על תווי הפנים שלה, על האנרגיות המדהימות שלה הכלואות בים של כאב, אבל בעיקר הקשבתי לה. הבנתי די מהר שהסיפור הזה גמור. לא בגלל שמישהו לא בסדר בסיפור הזה.
הם התרחקו, כל אחד תפס כיוון אחר, נוצר ביניהם הרבה "ריק", מה גם שהוא נהיה קשה עם השנים, הוא רואה רק את הדברים השליליים, הוא לא זה שירים אותה בשנים הבאות, הוא לא זה שיפרגן לה וידחוף אותה, הוא לא זה שהיא רוצה להזדקן איתו.
היא ניסתה לשאול מה מגיע לה אחרי כל כך הרבה שנים ביחד אבל בלי נישואין.
אני הסברתי, אבל היא לא באמת באה בשביל זה.
היא באה בשביל לחשוב ביחד איתי על האושר שלה. על האפשרויות שיש לה בחיים. על להישאר בתוך מערכת היחסים...להינות מהייתרונות שלה, ולחפש אושר בחוץ. על פירוק החבילה והתמודדות עם היום שאחרי. על נקיטת פעולות אגרסיביות שיינערו אותו על מנת לעשות אצלו שינוי ויחזירו לה את החיוך לפנים.
וככה דיברנו על משמעות החיים, על מהו אושר, על מי הוא בן הזוג שיכול לגרום לה אושר, על האפשרויות המגוונות שעומדות בפניה, על ההיתכנות הכלכלית של מהלך פירוד, על משמעויותיה של בגידה (שמתגלית)......ועוד.
היא באה שפופה. יצאה זקופה. בנתיים לא החליטה מה היא רוצה לעשות.
היא עוד צריכה לעשות שיחה חשובה מאד.
שיחה עם עצמה .
"הוא אלים" שאלתי ? "הוא לא מפרנס" ? "הוא בוגד" ? "מה השתנה שאת כבר לא יכולה לסבול אותו" התעקשתי להבין.
""הוא שואל יותר מידי שאלות" היא אמרה. "הוא לא נותן לי מנוחה, הוא לא מפרגן, הוא מכבה אותי", כאשר הדמעות חונקות אותה.
אמרתי לה - תבכי, זה משחרר....היא בכתה.
שמעתי אותה ארוכות, הסתכלי על תווי הפנים שלה, על האנרגיות המדהימות שלה הכלואות בים של כאב, אבל בעיקר הקשבתי לה. הבנתי די מהר שהסיפור הזה גמור. לא בגלל שמישהו לא בסדר בסיפור הזה.
הם התרחקו, כל אחד תפס כיוון אחר, נוצר ביניהם הרבה "ריק", מה גם שהוא נהיה קשה עם השנים, הוא רואה רק את הדברים השליליים, הוא לא זה שירים אותה בשנים הבאות, הוא לא זה שיפרגן לה וידחוף אותה, הוא לא זה שהיא רוצה להזדקן איתו.
היא ניסתה לשאול מה מגיע לה אחרי כל כך הרבה שנים ביחד אבל בלי נישואין.
אני הסברתי, אבל היא לא באמת באה בשביל זה.
היא באה בשביל לחשוב ביחד איתי על האושר שלה. על האפשרויות שיש לה בחיים. על להישאר בתוך מערכת היחסים...להינות מהייתרונות שלה, ולחפש אושר בחוץ. על פירוק החבילה והתמודדות עם היום שאחרי. על נקיטת פעולות אגרסיביות שיינערו אותו על מנת לעשות אצלו שינוי ויחזירו לה את החיוך לפנים.
וככה דיברנו על משמעות החיים, על מהו אושר, על מי הוא בן הזוג שיכול לגרום לה אושר, על האפשרויות המגוונות שעומדות בפניה, על ההיתכנות הכלכלית של מהלך פירוד, על משמעויותיה של בגידה (שמתגלית)......ועוד.
היא באה שפופה. יצאה זקופה. בנתיים לא החליטה מה היא רוצה לעשות.
היא עוד צריכה לעשות שיחה חשובה מאד.
שיחה עם עצמה .
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחק